ג’וקים

(גידי)

להלן סיפור אמיתי: לפני כמה ימים הסתכלתי על מצב חשבון הבנק שלי ונוכחתי לגלות שבנוסף לכל הפעולות הצפויות הייתה שם הפקדה בשווי 1,000 ש”ח, במזומן שנעשתה בבנקט. הפעולה הזאת מאוד לא מתאימה לפעולות שנעשות אצלי בחשבון, אבל בכ”ז שאלתי את אבא שלי, אח שלי ושאר חיות אחרות לבדוק אם מישהו מהם טרח להפקיד לי במזומן 1,000 ש”ח בחשבון, אחרי שכולם כפרו באשמה, החלטתי להתקשר לבנק ולתהות על מהות ההפקדה התמוהה.

 בשיחה שנערכה ביני לבין הבנקאי/מוקדן, הבהרתי לו את הפתעתי מההפקדה והוא ניסה לשאול אם יכול להיות שמדובר בנדיבות של מישהו שלא חשבתי עליו או משכורת שהיו חייבים לי או משהו, לאחר שהסברתי לו שלא נשמע לי הגיוני כל העניין וביררתי את זה לפני שהתקשרתי אליהם. גם שאלתי אם אולי מדובר בהפקדה שבה המפקיד או הפקיד טעו בספרה במספר החשבון או משהו כזה, הוא התחייב שמה פתאום הם הרי בודקים את השם (נו באמת…), לבסוף הוא אמר: “בסדר, אני שולח כאן הודעה לסניף שלך לבדוק את זה והם יתקשרו אלייך מחר עם תשובה”. השיחה הזו נערכה ביום א’ בשעות הערב המאוחרות…

לפני שאני ממשיך אספר שבשנה שעברה הייתה לי תקרית עם כספומט תקול שהחליט לבלוע לי את הכרטיס וניהלתי שיחות מרובות עם המוקדנים של בנק הפועלים שהתחייבו בפני כי אחרי הודעה שנייה מהמוקד הסניף חייב לחזור אליי תוך 24 שעות, עד היום לא חזרו אליי מהסניף, ולמעשה עד שלא הלכתי אישית לסניף וצעקתי עליהם, לא קיבלתי יחס סביר…

לעומת זאת, במקרה הזה, ביום שני בבוקר היה לי שיעור השלמה מ9:00 עד 13:00, בזמן הזה היו לי 4 שיחות שלא נענו מהבנק שלי, והודעה מוקלטת… כשנגמר השיעור ועניתי (בטלפון החמישי!) דיברה איתי הבנקאית מהסניף, הסבירה לי שבאמת נעשתה טעות והם יתקנו אותה ואני אראה את החיוב בחשבון, ואפילו תודה מפורשת על הגינותי לא קיבלתי… מדהים באיזה עקשות מתייחסים אלייך כשהבנק חשוף לתביעות מהלקוח  האחר שכנראה איבדו את האלף שקלים שלו, לעומת בעיות כרטיס האשראי שלי. או זה או שבשנה האחרונה השתפר משמעותית השירות בבנק הפועלים. מה נראה לכם?

(ליאור)

לפני כמה דקות סיימתי את ההרשמה לסימסטר א’ בהיסטוריה. את הרישום ביצעתי ממש ברגע האחרון, ממחשבי האוניברסיטה, לאחר שגיליתי רק ביום רביעי שהרישום בבידינג לשנת הלימודים הקרובה נפתח בבוקר אותו יום, ויימשך עד ליום ראשון בבוקר (הבוקר). איך זה קרה? זה קרה בגלל שכמו סטודנטים אחרים, גם אני הדחקתי את שנת הלימודים המתקרבת, כששנת הלימודים הקודמת עדיין לא תמה עבורי (את המבחן האחרון שלי אבצע רק מחר). ואני לא מדבר על תלמידי העברית שמועדי א’ שלהם נגרמו רק בשבוע שעבר, אם בכלל.

כשהבנתי שצריך להירשם ובזריזות הופתעתי לגלות שהחשבון שלי באוניברסיטה חסום, בגלל שטרם שילמתי את המקדמה עבור שנת הלימודים הקרובה. ולמה לא שילמתי? או, כמובן מפני שאגודת הסטודנטים של האוניברסיטה היקרה שלי אמרה לי לא לשלם. אז כן, באגודה של ת”א החליטו לנקוט ב”מרד תשלומים” בניסיון פאתטי נוסף לכופף את האוניברסיטה, את המל”ג, את משרדי החינוך והאוצר או את אני כבר לא יודע ולא אכפת לי מי. כמה חבל שלכל הגופים האלה זה לא ממש הזיז, והם לא היו מוכנים לרשום אותי ללימודים כל עוד לא שילמתי עליהם (דבר שאפשר אפילו לראות כהגיוני).

השורה התחתונה היא שנאלצתי לנסוע בחמישי בצהריים לסניף הבנק שלי בעיר נעוריי (שכן רק במקום בו פתחת את הפקדון שלך מותר לך לשלם ממנו, מתברר), ולהשכים קום ביום ראשון, יום לפני מבחן, כדי להגיע לאוניברסיטה, להציג את ספח התשלום ולרוץ למעבדת המחשבים כדי להירשם.

אם הכשלון של אגודת הסטונדטים של ת”א בפרט ושל “הנהגת הסטודנטים” בכלל לא ייאשו אותי מספיק עד כה, אז בא האינסידנט הקטנטן הזה ודפק עוד מסמר אחרון לארון הקבורה של האמון שלי בהם וביכולת שלהם להביא להישגים, או לכל הפחות לאפשר לי לסיים את התואר בשקט.

על כשלון מאבק הסטודנטים של השנים האחרונות אני מאמין שעוד ייכתב בעתיד ושהוא יהיה נושא למחקר באקדמיה הישראלית, או לפחות במה שיישאר ממנה אחרי ששונשיין, טופורובסקי, תמיר ובר-און יסיימו להתעלל בה. אותי, אישית, זה לא ממש מעניין. מה שמעניין אותי כרגע, כסטודנט שגם עובד למחייתו (ולצערו במשרה מלאה), זה לסיים את התואר הזה כמה שיותר מהר ובמינימום גרירות. ואם אפשר, לשם שינוי, לא לגרור את שנת הלימודים לתוך ספטמבר, מה טוב.

שביתה, כמו שכתבו כבר רבים לפני, היא נשק יום הדין. כשמשתמשים בה כל שני וחמישי היא מאבדת מכוחה. כשמשתמשים בה על כל פיפס ולפני ניסיון אמיתי וכן (או כך לפחות הצטייר הדבר בעיניי מכלי התקשורת) לנל משא ומתן, חודה מוקהה. שביתה היא חרב פיפיות, יותר משהיא פוגעת במי שמנסים ששבותים נגדו, קרי משרדי החינוך והאוצר, הנהלת האוניברסיטאות וכ”ו, היא פוגעת בציבור השובתים. נכון, הסטודנטים לא שבתו בשנת הלימודים הקודמת אלא המרצים, אבל חוסר התגובה של הנהגת הסטודנטים, שלא ניצלה את ההזדמנות כדי להרוג שתי ציפורים במכה אחת או אפילו לא ניסתה לזרז את פתרון המשבר, הוא בעוכריה.

בניגוד להסתדרות, שלמרות הדימוי הכוחני שלה לא שובתת כל שני וחמישי אלא משתמשת באימוי השבתה שמספיק בהם כדי לקפל ממשלות, ובניגוד למרצים (או “חוקרים” אם תרצו), לסטודנטים אין קרן שמממנת אותם במהלך שביתה, כל שכן בתקופה שאחריה בה הם נאלצים ללמוד בקיץ, בתקופה בה תכננו לעבוד כדי למממן את לימודיהם.

הכוח שלי לשבות, שלא היה רב מדי מלכתחילה, נגמר. אני מודיע כאן ועכשיו (ולמעשה מצטרף לגידי) שאם תהיה שביתה בשנת הלימודים הקרובה, אני לא אקח בה חלק. נשבר לי, נגמר לי. אני רק רוצה לסיים את התואר הזה וכבר לא אכפת לי כמה זה יעלה לי. רוצים להכפיל את שכר הלימוד? תפאדל. אני אשלם את כמה שאני צריך לשלם, רק שיאפשרו לי לסיים את התואר הזה כמה שיותר מהר. צריך לקחת הלוואה בשביל לסיים את התואר המצ’וקמק הזה? אני אקח הלוואה, ואם הלימודים יתקיימו בסדרם ונצליח לסיים אותם (אני וזוגתי) בטווח הזמן הנדרש לנו בלי עיכובים של שביתות, אולי גם נוכל להחזיר את ההלוואה הזו בלי לגרור אותה למשך שנים. נכון לעכשיו ההחלטה לעשות תואר ראשון באוניברסיטה נראית לי כאחת השגויות שעשיתי בחיי, ואני מצטער עליה, אבל אני לא הולך ךהכות על החטא הזה עכשיו. אולי בפעם אחרת.

אני לא מאיים על אף אחד וגם לא מנסה. לפי הנתונים שמפרסמת אגודת הסטודנטים (אם יש מישהו שעוד נותן בהם אמון), רבים מהסטודנטים תומכים בשביתה. אני לא מכיר את הרבים האלה. אם תהיה שביתת סטודנטים השנה, אני לא אקח בה חלק, ולהבנתי גם לא רבים מחבריי. אני מתכוון להגיע לכיתות ולדרוש מהמרצים ללמד. ואם מישהו ינסה לפוצץ שיעור, אנחנו כבר נראה מה יקרה.

(גידי)

אוי לא, זה מה שאני אומר כל פעם שאני קורא עוד כתבה שמצהירה ברייש גלי שבכוונת ארגוני הסטודנטים להשבית ולהלחם על הסדרי התשלום של שנה הבאה.

אז קודם כל אני רוצה להצהיר שנמאס לי, אני לא רוצה יותר שביתות, לא רוצה יותר מאבק, לא רוצה הפגנות, די!!! הנה ההיסטוריה האקדמית שלי עד כה: סמסטר קיץ 2006 - מלחמת לבנון השנייה - נקראתי למילואים; שנת הלימודים 2006-7 - שביתת סטודנטים ארוכה מאוד, וקיץ שלא יכולנו לעבוד בו; שנת הלימודים 2007-8 - שביתת מרצים הכי ארוכה בהיסטוריה של האנושות לדעתי… מה שהפך את השנה האקדמית לשלושה סמסטרים מעיקים ולעובדה שאני עדיין במועדי א’ אל תוך ספטמבר, על עבודת קיץ אין על מה לדבר בכלל… והנה אנחנו מצפים בקוצר רוח לשנת הלימודים הבאה, ואני תוהה מה ייקרה שם? מה פלישת חייזרים, הוריקן יכה בישראל? מה נשאר לי לתת, אולי ייתנו לי שנה אחת ללמוד בשקט, או לפחות שקט יחסי, זה כל כך הרבה לבקש?

ובכן, מעבר להתלונן אני גם מרגיש שאני צריך להעלות סוגייה, לא מזמן כשהחלו לנשוב רוחות המאבק בתקשורת ובקמפוס, שוחחנו אני ושני השותפים שלי בנוגע למה נעשה אם גם שנה הבאה לא נוכל ללמוד כמו בני אדם. המסקנה שהגענו אליה, למרות שעכשיו היא נראית די ברורה, הפתיעה אותי מאוד, החלטנו שאם ייראה שהשנה הבאה לא תפתח בהתאם לתכנית, כנראה שנעזוב את האוניברסיטה ונסיים את הלימודים אני בבינתחומי והם במכללה למנהל, למרות הבאסה של לעזוב שנה לפני הסוף, למרות שקיווינו לקבל תואר מהעברית, אין לנו כוח, לשלושתנו (ועוד אחרים שאנחנו מכירים שמחזיקים באותה דעה) יש ציונים מספיק גבוהים לקבל מלגות מלאות בכמעט כל מכללה בארץ, נוכל לחסוך את כספי השכ”ד בירושלים וממילא העיר המסריחה הזאת מתחרדת יותר ויותר כל יום כך שאני רק מצפה בקוצר רוח לעזוב אותה… המשך לקרוא קטע זה »