ג’וקים

(גיא)

זה כבר כמה ימים שהעיתונים מלאים בפרסומים על מחאת המילואים המתחדשת, “הפעם זה יהיה שונה”, הם מבטיחים, “לא נשקוט על שמרינו כמו בחורף שעבר.” לצידם מתאגדות האמהות השכולות, סטודנטים והתקשורת עצמה שנותנת במה רחבה למחאה.

ניסיתי לחפש את תגובתו של ראש הממשלה, לגל המחאה המתחדש נגדו ולא מצאתי דבר, התאמצתי חזק יותר, וניסיתי לחשוב מתי שמעתי או ראיתי בפעם האחרונה את ראש הממשלה שלנו. זה שדיבר בעבר על כך שהוא לוקח אחריות על אירועי המלחמה, שדיבר על דיון בסוגיות הליבה עם הפלסטינים, שדיבר ודיבר, ודיבר עד שקולו נדם. למיטב ידיעתי, ההופעה האחרונה שלו באמצעי התקשורת הייתה כשהוא מחבק את רמטכ”ל הניצחון, רב-אלוף דן חלוץ בכנס קיסריה האחרון. לפני כן, חיבק גם את נשיא ארה”ב בקבלת הפנים החמה שערך לו בשדה התעופה ואחר כך בירושלים. לפני כן אם אינני טועה, הופיע שוב, מחובק עם הקומיקאי האמריקאי ג’רי סיינפלד בבואו לקדם את סרטו החדש “כוורת בסרט”, יש גם את אנאפוליס, שם שוב החליף חיבוקים עם נשיא ארה”ב והידיד החדש מרמאללה הלא הוא אבו עבאס.

החלטתי שעלי להיעזר באינטרנט, אולי שם אמצא את שאני מחפש, התבטאויות של ראש הממשלה שלנו, בנושאים העומדים על סדר היום. מצאתי שראש הממשלה הבטיח שהוא לא יתפטר עם פרסום דו”ח ווינוגרד , הצהיר שהוא לא יתערב במשבר החינוך בבתי הספר העל יסודיים והוא לא יתערב במשבר גם במשבר החינוך במוסדות האקדמאיים. בעת מתקפת הטילים הכבדה על ישובי הנגב המערבי טען ראש הממשלה שהוא לא ימגן את שדרות לדעת. וממש לאחרונה הוסיף אולמרט ואמר גם כן בעניין הפלסטיני, כי כרגע הוא לא ידון עם ידידו מרמאללה בעניין סוגיית הליבה החשובה ביותר, והיא כמובן ירושלים.

רשימת הלאווים הזו ארוכה, ארוכה מדי לטעמי והחלטתי לאזנה בכל זאת עם מספר הדברים שראש הממשלה שלנו החליט כן לעשות. ובכן, ראש הממשלה שלנו, בהחלטה אמיצה מאין כמוה, בצעד שעוד יילמד בקורסים למדיניות ציבורית במכללה למנהל ובמרכז הבין תחומי בהרצלייה (זאת, כמובן לאחר קריסתן של האוניברסיטאות), החליט לפתוח מחדש את משרד הדתות. המשרד הכל-כך חשוב שישראל תפקדה היטב בלעדיו בעשור האחרון, המשרד שהיה ידוע במעשי השחיתות והמרמה הרבים שהיו כרוכים בתפעולו, נפתח מחדש כשוחד פוליטי לש”ס, ובכך הוחזרה עטרה ליושנה. יש להתנחם בכך, שפתיחת המשרד המיותר הזה באה מיד אחרי התפטרותו של השר לאיומים אסטרטגיים, (תפקיד חשוב כמובן גם כן) והתאדות משרדו אי שם בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל.

ראש הממשלה שלנו מנהל מלחמת התשה למן תום מלחמת לבנון השנייה, מלחמת ההתשה הזו לא מתנהלת מול אויבינו היא מתנהלת מולנו. ראש הממשלה שלנו שותק, ונמנע מעשייה בכדי להימנע מטעויות נוספות שיגבירו את ההתקפות עליו. ראש הממשלה שלנו נאבק בחירוף נפש על “מקום העבודה שלו”, ולא על ההווה או העתיד של המדינה בראשה הוא עומד. ראש הממשלה הזה שוכח, שהוא לא “בוס” של חברה פרטית, שיכול להרשות לעצמו להניח רגל על רגל על השולחן המהגוני שלו במשרדו בירושלים. עליו לזכור ולהבין, שהוא בסך הכול פקיד בכיר מאוד במגזר הציבורי, ושהבוס שלו, הוא אנחנו, הציבור. אם הוא יבין את זה וחשוב מכך אם אנחנו נבין את זה, אזי למחאה הציבורית, הפעם יהיו תוצאות הרבה יותר משמעותיות.

(ליאור)

סימסטר א’ של השנה האקדמית נגמר היום, ולפי השמועות האחרונות בקמפוס של אוניברסיטת ת”א, ביום ראשון הקרוב מתחילים ללמוד. אחרי שבזבזו לנו את הזמן ואת הכסף כנראה שמה שהמרצים והנהלת האוניברסיטה חושבים שיפצה אותנו, הסטודנטים, יהיה לדחוס חומר של שני סימסטרים שלמים בחצי מהזמן. אין ספק שזה גם כיף, גם ריאלי וגם תמורה מלאה לכסף שלנו.

עבור תשלום שכר לימוד של כ-10 אלף שקל (כמעט 30 בצירוף השלמת הסובסידיה מהמדינה) אני מצפה לקבל תמורה מלאה לכסף שלי. תמורה מלאה פירושה שני סימסטרים מלאים, ותקופת מבחנים שאני יכול ללמוד בה למבחנים עצמם, ולא להתחיל ללמוד חומר של סימסטר דחוס בזמן שיש לי מבחן - כמו שהולך להיות עכשיו. לקחת שני סימסטרים, לקצץ את החומר ואת זמן הלימוד שלהם בחצי, ועוד לשים אותם בחפיפה לתקופות המבחנים - לא ממש המושג שלי לתמורה מלאה לכספי.

המשך לקרוא קטע זה »

(ליאור)

אחד הסיפורים המוזרים בשולי החדשות השבוע היה סביב הפשרה שהושגה בתביעה שהגיש איש העסקים בבו קובו נגד העיתון “אנשים”. קובו, הידוע בעיקר כבן זוגה של מירי בוהדנה, תבע את העיתון לאחר שזה כינה אותו עבריין בשל עבירת אונס בה הורשע לפני כ-30 שנה וריצה בעטייה כשנתיים מאסר בפועל. קבו טען כי על העבירה חלה התיישנות, ולכן אין לכנותו עבריין. כנראה שהטיעון של קבו היה משכנע מספיק עבור אלי עזור, הבעלים של העיתון “אנשים” (שהפך בינתיים לז”ל), שכן זה העביר לידיו את הזכויות על המותג במקום שבית המשפט יחליט האם לקבל את בקשתו של קבו לפיצוי בסך 10 מיליון שקל. פרטים נוספים על המשפט ניתן לראות בפירוט בנענע ובאתר ICE, ופרטים נוספים על קבו ניתן למצוא בכתבת ארכיון זו מ-7 ימים.

בלי להיכנס לדיון העקר אודות המחיר האמיתי של מותג מת בהשוואה ל-10 מיליון שקל, הדבר המזעזע באמת בסיפור זה הוא לדעתי מחיקת ההרשעה. נראה שהטיעון המרכזי של אולה בבו, והוא כי לא ניתן לכנות אותו עבריין בשל התיישנות - נכונה, ובית המשפט קיבל אותה. כלומר, למרות שבבו הורשע באונס וישב בכלא - לא ניתן לכנותו עבריין.

ברור לי כי גם לפושע שהורשע מגיעה הזדמנות שניה, אבל בכל זאת, לא מדובר במישהו שגנב לחם. מדובר כאן באונס, חד וחלק, וקובו הורשע כדת וכדין. גם אם הוא כבר ריצה את עונשו מזמן מזמן הוא עדיין אנס מורשע. אני לא חושב שמערכת הצדק הישראלית צריכה להותיר לו למחוק את העבירה הזו אלא להפך, היא חייבת להשאר שם ולהזהיר את הבאות בתור.

אז מותר, ככל הנראה, לכתוב שקובו הורשע באונס, שהוא תקף מינית, שהוא אנס מורשע ועוד כהנה וכהנה - אבל אסור לכתוב שהוא עבריין, כי הוא לא. הוא רק אנס.

—-

עבר יותר מחודש מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן משהו. קצת קשה לי למצוא תירוצים טובים, הרי לא הייתי עמוס בלימודים עם השביתה המתמשכת וחסרת התועלת הזו. אני מניח שהסיבה העיקרית היא מעבר הדירה והאנרגיות שהיא גוזלת ממני. מה גם שהפלייסטיישן שהשאלתי מבת הדודה הכלה שלי לא ממש עוזרת לעניין. אני מקווה מאוד לחזור לכתוב עוד בקרוב ולעתים תכופות יותר. אני מתנצל מעומק ליבי לפני קהל הקוראים שלנו, כל השלושה.