ג’וקים

עוד לפני הכרזת העצמאות נסתמכה המדינה שבדרך על כסף יהודי זר שהגיע ממעבר לים. תקראו לזה המגבית, תקראו לזה אחינו בגולה, תקראו לזה איך שתרצו, השורה התחתונה היא שמדינת ישראל לא יכלה להתקיים בלי אספקה קבועה של מטבע זר מקהילות יהודיות שהתרומה הציונית שלהן הסתכמה בעיקר בדולרים (וגם מטבעות אחרים, כמובן).

גם היום, 60 שנה לאחר הקמת המדינה, ההון היהודי הזר ממשיך להיות חלק חשוב מבניין הבית הלאומי בארץ ישראל. קרן היסוד והמגבית היהודית בגלגוליהן השונים ממשיכות לערוך פעילות גיוס בחו”ל, הסוכנות היהודית עודה מארגנת פעילויות המחליפות את פעילות המדינה, וכסף יהודי זר מממן מוסדות שהיינו מצפים שממשלת ישראל תממנם מכספי המסים שלנו.

המשך לקרוא קטע זה »

כשחברה שלי היתה עם המשפחה שלה ברומניה עצר אותם שוטר מקומי שטען שהם נסעו מעל למהירות המותרת. כהוכחה, הוא הראה להם על לוח המכוונים אצלו בניידת. שוטרים אחרים במדינה טענו שהגלאי המהירות שלהם משולב בתוך חלון הרכב. מדהימה הטכנולוגיה שיש במדינות הקומוניסטיות לשעבר.

בסיפור הזה נזכרתי כשקראתי באתר nrg שמשטרת ישראל הכניסה לשימוש מכשיר שיאפשר לניידות המשטרה לבדוק מהירות של כלי רכב תוך כדי נסיעה. לפי הכתבה, מכשיר הפלאים הזה מסוגל לעקוב אחר מכוניות הנוסעות מכל צידי הניידת עד למרחק של קילומטר(!). מדהים, ממש כמו הלייזר של השוטר הרומני.

מעבר לקוריוז הטכנולוגי, בעיני השימוש במכשיר כזה, שבמשטרה מגדירים אותו כ”מפנה” (מה קרה לקלישאה המוכרת “מהפכה”?) משקף את סדר העדיפיות האמיתי והמוכר של משטרת התנועה - כסף. מחקרים כבר הראו שמהירות מופרזת היא לא ממש הגורם מספר אחד לתאונות דרכים, ובמדינות מתוקנות מסוימות דוגמת גרמניה אפילו זנחו את הגבלת המהירות. אני לא אומר שצריך לוותר על המאבק במהירות מופרזת, אבל ההתמקדות בו מחטיאה את מה שאמורה להיות המטרה האמיתית של משטרת התנועה, והיא המלחמה בתאונות הדרכים.

שמור עמוד זה