ג’וקים

(ליאור)

לפני כמה דקות סיימתי את ההרשמה לסימסטר א’ בהיסטוריה. את הרישום ביצעתי ממש ברגע האחרון, ממחשבי האוניברסיטה, לאחר שגיליתי רק ביום רביעי שהרישום בבידינג לשנת הלימודים הקרובה נפתח בבוקר אותו יום, ויימשך עד ליום ראשון בבוקר (הבוקר). איך זה קרה? זה קרה בגלל שכמו סטודנטים אחרים, גם אני הדחקתי את שנת הלימודים המתקרבת, כששנת הלימודים הקודמת עדיין לא תמה עבורי (את המבחן האחרון שלי אבצע רק מחר). ואני לא מדבר על תלמידי העברית שמועדי א’ שלהם נגרמו רק בשבוע שעבר, אם בכלל.

כשהבנתי שצריך להירשם ובזריזות הופתעתי לגלות שהחשבון שלי באוניברסיטה חסום, בגלל שטרם שילמתי את המקדמה עבור שנת הלימודים הקרובה. ולמה לא שילמתי? או, כמובן מפני שאגודת הסטודנטים של האוניברסיטה היקרה שלי אמרה לי לא לשלם. אז כן, באגודה של ת”א החליטו לנקוט ב”מרד תשלומים” בניסיון פאתטי נוסף לכופף את האוניברסיטה, את המל”ג, את משרדי החינוך והאוצר או את אני כבר לא יודע ולא אכפת לי מי. כמה חבל שלכל הגופים האלה זה לא ממש הזיז, והם לא היו מוכנים לרשום אותי ללימודים כל עוד לא שילמתי עליהם (דבר שאפשר אפילו לראות כהגיוני).

השורה התחתונה היא שנאלצתי לנסוע בחמישי בצהריים לסניף הבנק שלי בעיר נעוריי (שכן רק במקום בו פתחת את הפקדון שלך מותר לך לשלם ממנו, מתברר), ולהשכים קום ביום ראשון, יום לפני מבחן, כדי להגיע לאוניברסיטה, להציג את ספח התשלום ולרוץ למעבדת המחשבים כדי להירשם.

אם הכשלון של אגודת הסטונדטים של ת”א בפרט ושל “הנהגת הסטודנטים” בכלל לא ייאשו אותי מספיק עד כה, אז בא האינסידנט הקטנטן הזה ודפק עוד מסמר אחרון לארון הקבורה של האמון שלי בהם וביכולת שלהם להביא להישגים, או לכל הפחות לאפשר לי לסיים את התואר בשקט.

על כשלון מאבק הסטודנטים של השנים האחרונות אני מאמין שעוד ייכתב בעתיד ושהוא יהיה נושא למחקר באקדמיה הישראלית, או לפחות במה שיישאר ממנה אחרי ששונשיין, טופורובסקי, תמיר ובר-און יסיימו להתעלל בה. אותי, אישית, זה לא ממש מעניין. מה שמעניין אותי כרגע, כסטודנט שגם עובד למחייתו (ולצערו במשרה מלאה), זה לסיים את התואר הזה כמה שיותר מהר ובמינימום גרירות. ואם אפשר, לשם שינוי, לא לגרור את שנת הלימודים לתוך ספטמבר, מה טוב.

שביתה, כמו שכתבו כבר רבים לפני, היא נשק יום הדין. כשמשתמשים בה כל שני וחמישי היא מאבדת מכוחה. כשמשתמשים בה על כל פיפס ולפני ניסיון אמיתי וכן (או כך לפחות הצטייר הדבר בעיניי מכלי התקשורת) לנל משא ומתן, חודה מוקהה. שביתה היא חרב פיפיות, יותר משהיא פוגעת במי שמנסים ששבותים נגדו, קרי משרדי החינוך והאוצר, הנהלת האוניברסיטאות וכ”ו, היא פוגעת בציבור השובתים. נכון, הסטודנטים לא שבתו בשנת הלימודים הקודמת אלא המרצים, אבל חוסר התגובה של הנהגת הסטודנטים, שלא ניצלה את ההזדמנות כדי להרוג שתי ציפורים במכה אחת או אפילו לא ניסתה לזרז את פתרון המשבר, הוא בעוכריה.

בניגוד להסתדרות, שלמרות הדימוי הכוחני שלה לא שובתת כל שני וחמישי אלא משתמשת באימוי השבתה שמספיק בהם כדי לקפל ממשלות, ובניגוד למרצים (או “חוקרים” אם תרצו), לסטודנטים אין קרן שמממנת אותם במהלך שביתה, כל שכן בתקופה שאחריה בה הם נאלצים ללמוד בקיץ, בתקופה בה תכננו לעבוד כדי למממן את לימודיהם.

הכוח שלי לשבות, שלא היה רב מדי מלכתחילה, נגמר. אני מודיע כאן ועכשיו (ולמעשה מצטרף לגידי) שאם תהיה שביתה בשנת הלימודים הקרובה, אני לא אקח בה חלק. נשבר לי, נגמר לי. אני רק רוצה לסיים את התואר הזה וכבר לא אכפת לי כמה זה יעלה לי. רוצים להכפיל את שכר הלימוד? תפאדל. אני אשלם את כמה שאני צריך לשלם, רק שיאפשרו לי לסיים את התואר הזה כמה שיותר מהר. צריך לקחת הלוואה בשביל לסיים את התואר המצ’וקמק הזה? אני אקח הלוואה, ואם הלימודים יתקיימו בסדרם ונצליח לסיים אותם (אני וזוגתי) בטווח הזמן הנדרש לנו בלי עיכובים של שביתות, אולי גם נוכל להחזיר את ההלוואה הזו בלי לגרור אותה למשך שנים. נכון לעכשיו ההחלטה לעשות תואר ראשון באוניברסיטה נראית לי כאחת השגויות שעשיתי בחיי, ואני מצטער עליה, אבל אני לא הולך ךהכות על החטא הזה עכשיו. אולי בפעם אחרת.

אני לא מאיים על אף אחד וגם לא מנסה. לפי הנתונים שמפרסמת אגודת הסטודנטים (אם יש מישהו שעוד נותן בהם אמון), רבים מהסטודנטים תומכים בשביתה. אני לא מכיר את הרבים האלה. אם תהיה שביתת סטודנטים השנה, אני לא אקח בה חלק, ולהבנתי גם לא רבים מחבריי. אני מתכוון להגיע לכיתות ולדרוש מהמרצים ללמד. ואם מישהו ינסה לפוצץ שיעור, אנחנו כבר נראה מה יקרה.

(גידי)

אוי לא, זה מה שאני אומר כל פעם שאני קורא עוד כתבה שמצהירה ברייש גלי שבכוונת ארגוני הסטודנטים להשבית ולהלחם על הסדרי התשלום של שנה הבאה.

אז קודם כל אני רוצה להצהיר שנמאס לי, אני לא רוצה יותר שביתות, לא רוצה יותר מאבק, לא רוצה הפגנות, די!!! הנה ההיסטוריה האקדמית שלי עד כה: סמסטר קיץ 2006 - מלחמת לבנון השנייה - נקראתי למילואים; שנת הלימודים 2006-7 - שביתת סטודנטים ארוכה מאוד, וקיץ שלא יכולנו לעבוד בו; שנת הלימודים 2007-8 - שביתת מרצים הכי ארוכה בהיסטוריה של האנושות לדעתי… מה שהפך את השנה האקדמית לשלושה סמסטרים מעיקים ולעובדה שאני עדיין במועדי א’ אל תוך ספטמבר, על עבודת קיץ אין על מה לדבר בכלל… והנה אנחנו מצפים בקוצר רוח לשנת הלימודים הבאה, ואני תוהה מה ייקרה שם? מה פלישת חייזרים, הוריקן יכה בישראל? מה נשאר לי לתת, אולי ייתנו לי שנה אחת ללמוד בשקט, או לפחות שקט יחסי, זה כל כך הרבה לבקש?

ובכן, מעבר להתלונן אני גם מרגיש שאני צריך להעלות סוגייה, לא מזמן כשהחלו לנשוב רוחות המאבק בתקשורת ובקמפוס, שוחחנו אני ושני השותפים שלי בנוגע למה נעשה אם גם שנה הבאה לא נוכל ללמוד כמו בני אדם. המסקנה שהגענו אליה, למרות שעכשיו היא נראית די ברורה, הפתיעה אותי מאוד, החלטנו שאם ייראה שהשנה הבאה לא תפתח בהתאם לתכנית, כנראה שנעזוב את האוניברסיטה ונסיים את הלימודים אני בבינתחומי והם במכללה למנהל, למרות הבאסה של לעזוב שנה לפני הסוף, למרות שקיווינו לקבל תואר מהעברית, אין לנו כוח, לשלושתנו (ועוד אחרים שאנחנו מכירים שמחזיקים באותה דעה) יש ציונים מספיק גבוהים לקבל מלגות מלאות בכמעט כל מכללה בארץ, נוכל לחסוך את כספי השכ”ד בירושלים וממילא העיר המסריחה הזאת מתחרדת יותר ויותר כל יום כך שאני רק מצפה בקוצר רוח לעזוב אותה… המשך לקרוא קטע זה »

(גידי)

טוב נתחיל בזה שאני רוצה לציין להגנתו של ד”ר טל שדה שהוא כנראה העביר לי את הקורס הכי מעניין שהיה לי השנה (וזאת הייתה שנה עם לא מעט קורסים מעניינים). הקורס התייחס למערכת הכלכלית פוליטית העולמית והוא היה מרתק! אז זה קודם כל.

מעבר לזה, אני באופן שלא מאוד סטנדרטי בבלוג הזה (בימים שעוד היינו כותבים בו) לא מסכים עם ליאור, אוניברסיטה נולדה בשביל ההזדמנות ללמוד מהאנשים הכי גדולים בתחום, ונכון לרוב האנשים הכי גדולים בתחום הם לא בהכרח המרצים הכי טובים, אז מה? אוניברסיטה היא לא מוסד שמאכיל בכפית, והוא לא צריך להיות, רוב הקורסים מבקשים ממך לעשות דברים בבית, לקרוא, לכתוב, לחשוב וכו’. אבל בטל שדה עסקיננו אז הבה, בקורס של טל שדה למדתי לפתח ממש ראיית עולם חדשה שלא הייתה לי, וזה לא לוקש, לרוב אין לי בעיה להגיד איזה קורס היה מעניין, משעמם, קל וכו’. לא הסכמתי עם כל מה שהוא אמר, אז מה? הוא דיבר על דברים שהוא חקר בעצמו ודיבר מהמחקר שלו והוא מומחה אמיתי לתחום (לא ראיתם אותו בלונדון וקירשנבאום?), וזאת הזדמנות שלא הייתי מותר עליה. טוב אני סוטה מהנושא.

בקיצור, אני מאמין גדול במחקר שהולך יד ביד עם הוראה, זה כולל העובדה שהתואר המרכזי שלי הוא בתחום שאין בו מחקר (חשבונאות). בשני, יחב”ל, חלק גדול מהמחקר משעשע או מרתיח אותי בראיית העולם הפשטנית שלו. בכל זאת אין מה להשוות בין מומחה בהיקף הידע שאתה יכול להפיק ממנו (אם אתה רוצה ומסוגל), אבל אם לא מגיעים לשיעורים כנראה שבאמת אין מה לחפש שם. דווקא הפעם, ליאור הפתעת אותי לרעה, אני מניח שזאת התקופה הקשה ושבחינות בית הן לא כייפיות ולא חשבת על זה עד הסוף פשוט.

אבל אם לא… אז תתעודד, כי בקצב הזה, נהפוך להיות כמו צרפת, שכר לימוד נמוך, אין מחקר ראוי לשמו, השכלה חרא (חוץ מהסורבון) מקבלים תעודה והולכים לעבוד במגזר הציבורי וזהו, אחלה לא? אז מה עכשיו?

 כן צריך לעזור למרצים לפתח יכולת לימוד וכן זאת הייתה בלי ספק השנה הכי ארוכה שאני יכול לדמיין, ואין להם שום תירוץ אמיתי ועכשיו בזמן שאני לומד למבחנים אני חושב שהיינו צריכים לנקוט בטקטיקות קצת יותר טרוריסטיות במקום להביע תמיכה עיוורת במרצים, כי לחלוטין נשבר לי הזין. אז מה אז שורפים מערכת שלמה? לא, לדעתי לפחות, צריך לתקן ואולי באמת ליאור היית צריך ללמוד במכללה, למרות שאני לא יודע אם בגישה הזאת כמה היסטוריה ומדעי מדינה עוד ישאר לנו? אצל מי אתה רוצה ללמוד היסטוריה? הרסגור או המורה בתיכון שמשננת את החומר בלילה לפני, אני יודע מה אני חושב, אתה תחליט לבד…

חוץ מזה, מתי לפתח חשיבה עצמאית נהיה פשע?